החלטה בתיק בפ"ת 3104-07-12

הובאה בפני בקשה לגילוי חומר חקירה לפי סעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב]          תשמ"ב-1982,  "עיון בחומר חקירה"  [להלן: "סעיף 74(א)"].

ב"כ המבקש עותר כי אתן בידו צו על מנת לחייב את המשיבה לאפשר למבקשת לקבל  לידיה:

א.  העתק של כל החומר הרפואי הקיים בתיק הרפואי של המנוח בבית החולים, הנוגע לבדיקה וטיפול במנוח לאחר התאונה,  פינויו לביה"ח ועד לפטירתו.

ב.   העתק מתיקו הרפואי המלא של המנוח בקופת חולים, ככל שקיים לאורך השנים. 

המשיבה מתנגדת לבקשה ותגובתה בכתב על גבי הבקשה - "המנוח בן 51 בעת קרות התאונה.  לפי עדות אחותו בריא לחלוטין.  בהעדר פירוט של  רלוונטיות של החומר המבוקש, הרי שנתנגד לבקשה".

ביום 10.12.12   שמעתי את טעוני ב"כ הצדדים שהוסיפו וטענו בפני בעל פה לבקשה.

המסגרת הדיונית:

המסגרת הדיונית לבקשה  כאמור נמצאת  בסעיף 74 (א) לחסד"פ,  הקובע כי:

 "הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו ...,  לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת והנוגע לאישום, שבידי התובע ולהעתיקו".       [ההדגשה שלי,  א.ה.]

ביהמ"ש העליון בבש"פ 10283/09 אליק לדר נ' מ"י חזר וקבע פעם נוספת, את ההלכה הנוהגת מזה שנים רבות, לפיה המבחן העיקרי בו נבחנת כל ראיה הנאספת בחקירה, בטרם תעמוד בתנאי הסף של סעיף 74(א) היא מבחן הרלוונטיות   של הראיה - לאישום או להגנה אפשרית של הנאשם.

ההכרעה במידת הרלוונטיות של ראיה נעשית  באופן פרטני ונבחנת על פי תכליתה של הוראת סעיף 74(א) ל חסד"פ והיא - קיום זכותו של הנאשם למשפט הוגן.

בבש"פ 9322/99 מסארווה נ' מ"י, מדגישה כב' השופטת (כתוארה אז) בייניש, כי ביסוד זכות העיון בחומר החקירה עומדת זכותו של נאשם למשפט הוגן, תוך שהיא מציינת:

" כל חומר שקשור באופן ישיר או עקיף לאישום ונוגע ליריעה הנפרשת במהלך האישום הפלילי הינו חומר חקירה".

נקבע בפרשנות מרחיבה של ביהמ"ש העליון כי "חומר חקירה" הוא גם ראיות השייכות באופן הגיוני " לפריפריה של האישום", אשר להן עשויה להיות רלוונטיות לאישום או לניהול ההגנה.

ב בג"צ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל,  בו נקבע מבחן הרלוונטיות לראשונה, נקבעה בנוסף גם  נקודת המוצא לפיה:

"... קביעת "חומר חקירה" צריכה להיות מודרכת על ידי כללי השכל הישר".

לא יכול להיות ספק, כי כל מקרה צריך להבחן לגופו על פי " מבחן השכל הישר ", נוסף על תנאי הרלוונטיות, בשאלה האם החומר המבוקש הוא "חומר חקירה" הנוגע  לאישום, אם לאו.

כבר בבג"צ  233/85   אל הוזייל, סייג בית המשפט  העליון, את שיקול דעתו של ביהמ"ש בבדיקת "רלוונטיות" חומרי החקירה להגנת הנאשם,  בקבעו:

 " אולם במסגרת השימוש בשיקול הדעת כאמור, אין גם להפליג למרחקים ולכלול במונח של "חומר החקירה" ראיות שהרלוונטיות שלהם לתביעה הפלילית הנדונה היא רחוקה ושולית".